אישה הגישה תביעה נגד בעלה לשעבר, בגין אמירות שמהוות לשון הרע. התביעה הועמדה על סך של 100,000 ₪, וכל כך למה? בגין האמירה הזו: "למשרתת של ילדי משפחת xxxx המכובדים, הגרושה xxxxxבת אם xxxxxx xxxxx xxxx ". האמירה הזו, נכתבה בכתב יד, במסגרת "כתב הסכמה" שעליו חתם האב, לשם בדיקה רפואית שבתם המשותפת הייתה צריכה לבצע. האמירה כאמור, נכתבה על אותו כתב הסכמה, שהונח במעטפה, כאשר האם ניגשה לקבלה מהפקיד בקופת החולים, במסגרת הבדיקה, קראה את האמור, ומצאה כי מדובר "בלשון הרע". אגב, מדובר בתיק תמ"ש (י-ם) 34387-09-17 ח. פ נ' נ. ע, (פורסם בנבו).
מה פסק בית המשפט? על כך במאמר שלהלן, שאותו חיברנו לידיעתכם/ן ועיונכם/ן הגולשות והגולשים. נעיר כי אין במאמר זה כדי להוות תחליף לייעוץ משפטי.
דיני לשון הרע – להלכה ולמעשה:
עוד בטרם נסקור את פסק הדין, נבקש להסביר בקצרה מהי "לשון הרע" ומה הדין בנושא. דיני לשון הרע, קבועים בחוק שנקרא "חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה–1965" (להלן: "חוק איסור לשון הרע"). לשון הרע מוגדרת בחוק זה, בתור "דבר שפרסומו עלול – (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם; (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו; (3) לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו; (4) לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו".
כמו כן, לשון הרע, כדי שתהווה עילה לתביעה נזיקית, צריכה להיות דבר שפורסם, כלומר – פרסום מוגדר בחוק לעיל, בתור מה שמפורסם לאדם אחד נוסף, מעבר לאדם מושא הפרסום. כלומר – אם אדם אומר לאדם אחר, ישירות, דבר שלכאורה מהווה לשון הרע, אין בכך לשון הרע, אם אין אדם נוסף ששמע את הדברים.
עוד נעיר, כי חוק איסור לשון הרע, מקנה את הזכות לתבוע ללא הוכחת נזק, וכן טומן בחובו סנקציות פליליות (למרות שאלו לא נאכפות הלכה ולמעשה).
פסק הדין:
כאמור, התביעה הוגשה על ידי האישה, נגד בעלה לשעבר – אבי ילדיה. כל התביעה בעצם עסקה בפרסום שאותו הצגנו בחלק הראשון למאמר. האם מדובר בלשון הרע? ואם מדובר בלשון הרע, האם יש בכך פרסום? שהרי הדברים נכתבו בכתב, יועדו רק לתובעת, והונחו במעטפה.
האישה, טענה כי מדובר בפרסום שיש בו כדי לפגוע בשמה הטוב וכן לשון הרע כלפיה. עוד טענה, שמדובר באמירה מכוערת ונקמנית. מנגד, הבעל טען כי אין בכך לשון הרע, וכן – אלמנט הפרסום הנדרש, לא מתקיים בנסיבות העניין.
מה פסק בית המשפט?
כאמור, בית המשפט היה צריך להחליט האם הדברים שנכתבו, מהווים לשון הרע, ובמידה והתשובה חיובית, האם בכלל מתקיים בנסיבות העניין, אלמנט של פרסום. נעיר כי הייתה בתיק גם מחלוקת על הפירוש של המילים, שיש להן קונוטציות שונות בערבית, מול עברית.
כך או אחרת, נבהיר כי החלטת בית המשפט הייתה כי יש לדחות את התובענה. עוד קבע בית המשפט, כי ספק אם מדובר בלשון הרע, וגם אם כן – הרי שמדובר "בזוטי דברים". זוטי דברים, הינם טענת הגנה בתחום דיני הנזיקין, שהמשמעות שלה היא כי בית המשפט ידחה תביעה בגין דברים שאדם בר דעת לא היה תובע בגינם. כך יפים דבריו של בית המשפט:
"לעניות דעתי ואף מבלי להכריע בטענת האיש, כי אין המדובר כלל בפרסום מאחר שהכיתוב היה על מעטפה פנימית שהייתה בתוך מעטפה חיצונית ומבלי להידרש לסוגיה האם מישהו בכלל ראה את הכתוב על המעטפה (שכזכור רק נמסרה במזכירות הסניף למסירה לאישה ), נחה דעתי כי אין מדובר כלל בלשון הרע והנטען בכתב ההגנה כמפורט לעיל, לעניין פרשנות המילים שנעשה בהם שימוש מקובל עליי. לחילופין אף אם כן מדובר בלשון הרע , מדובר ב"זוטי דברים" שאינם מצדיקים תביעה ושימוש במשאבי הזמן המוגבלים של בית משפט עמוס זה על חשבון זמנו היקר של כלל ציבור המתדיינים בתביעות דחופות וחשובות לרבות ענייני מזונות קטינים , אפוטרופסות וכו'".
מכאן, לא רק שתביעת האישה נדחתה, אלא גם היא חויבה לשאת בהוצאות משפט בסך של 7,500 ₪. המסקנה לדעתנו, היא כי לעיתים כדאי להבליג על דברים, ולא תמיד כדאי לתבוע על כל דבר לא משמעותי – לכאורה.
