בלוג

בדיקת אבהות הנה בדיקה רפואית, שנעשית באמצעות נטילת דגימת DNA, המאפשרת לבית המשפט להגיע לאמת הנחוצה וההכרחית כל כך, כאשר מדובר בדיני נפשות ופרט ילדים. כאשר האם הינה תושבת זרה, בדיקת זו הופכת לחשובה אפילו יותר, בכדי לקבוע את מעמדו של ילד כתושב בארץ, במידה ולאביו יש תושבות ישראלית. נבהיר כי סוגיות העוסקות בבדיקת אבהות, הן בדרך כלל נושא מורכב: בכל פעם, ביצועה או אי ביצועה של בדיקת אבהות, יובילו לפגיעה בזכויותיו של אחד הצדדים, מה שיגרור מחלוקות רבות שנדונות בבתי המשפט.

פסק דין מכונן של בית המשפט העליון:

פסק הדין בג"ץ 10533/04, איל ויס נ' שר הפנים, עוסק בעתירה אשר ביקשה לתקוף את נוהלי משרד הפנים הנוגעים לדרכי קביעת אבהות לילד שנולד לבני זוג, שאחד מהם ישראלי והאחר זר וזאת הן למטרת הוספת פרטי האב לפרטי הילד במרשם האוכלוסין והן למטרת קביעת מעמדו האזרחי של הילד בישראל.

השאלה המשפטית המובאת בעתירה האמורה, נוגעת לחוקיותן של דרישות ההוכחה המוטלות על בני זוג מעורבים, המוצבות בנהלים, לעניין רישום פרטי האבהות במרשם האוכלוסין ולעניין קביעת מעמדו של הילד, כפי שזו מוצגת בעתירה המתוקנת שהגישה האגודה לזכויות האזרח בישראל (להלן: העותרת בהליך).

עמדת הצדדים:

לטענת העותרת באותו המקרה, הנהלים האמורים אינם סבירים והעותרת תוקפת את חוקיותם. לטענתה, עצם הדרישה לביצוע בדיקה גנטית, פוגעת בטובת הילד ובזכויותיו: הן בזכותו לכבוד והן בזכותו לרכישת מעמד אזרחי מרגע לידתו. כמו כן, הבדיקה עצמה פוגעת בכבודו של הנבדק וכרוכה בעלויות גבוהות. מנגד, המשיבים טוענים, כי הצהרת האבהות של הטוען לאבהות, יוצרת סטטוס לא רק למעמדו של הילד, אלא גם לאב. ביסוס ההצהרה על ידי ראיות (בדיקת אבהות), מאפשר להימנע מהצהרות שווא, שמטרתן להשיג אזרחות למי שלא זכאי לכך.

עמדת בית המשפט:

אין ספק כי העתירה הזו מעלה שאלות משפטיות מורכבות בתחום דיני המשפחה. העתירה נדונה בפני שלושה שופטים: השופטת ארבל, השופטת בייניש והשופטת פרוקצ'יה. את פסק הדין העיקרי, כתבה כב' השופטת פרוקצ'יה, אשר בפסק דין מפורט, ניתחה את הוראות הדין, בהתאמה לטענות הצדדים, כפי שנסביר להלן:

הסוגיה המוצגת, כדבריה של השופטת פרוקצ'יה, עוסקת בניתוח סעיף 20(א)(2) לחוק מרשם האוכלוסין והתייחסותו לקבוצות שונות בחברה. הסעיף נועד לשקף פרט מהותי הנוגע לזיקה המשפחתית של האדם והשלכותיו השונות בתחום הדין האזרחי. ההשלכות אינן מבטאות קשר משפחתי לבדו, אלא גם מצביעות על מעמדו האזרחי של הקטין. זיקה שתימצא, בין אם למעמד האם או למעמד האב, תקנה לנרשם מעמד אזרחי. מטבע הדברים, נתון האימהות אינו כרוך במורכבות מיוחדת, זאת בשל תיעוד הלידה ברוב המקרים ולכן אין קושי לברר אודות האם הביולוגית.

אך לגבי האב, השופטת פרוקצ'יה מהרהרת בפסק הדין, האם, לצורך מתן מעמד אזרחי לקטין מכוח אבהות, ניתן להסתפק בהצהרה בלבד, או שאולי יש דרישה לראיות אובייקטיביות, דהיינו, פסק אבהות ונגזרת לו היא בדיקה גנטית. זאת כאשר אנו מבחינים בין זוגות ישראלים לבין זוגות מעורבים. השופטת פרוקצ'יה הציגה את שלל המקרים שבהם לא נדרשת בדיקה ראייתית לשם קביעת מעמד ואילו במקרה האמור, כאשר מדובר באב בעל תושבות זרה, קיים חיוב לביצוע הבדיקה הפולשנית בפועל. זאת כמובא בנהלי הרישום במרשם האוכלוסין.

לדעת פרוקצ'יה, הסמכות לקביעה האם לקיים בדיקת אבהות, נתונה בידיו של בית המשפט לענייני משפחה. לכן, עליו לעשות איזון בין שיקולים מנוגדים שונים ובהם טובת הקטין וזכויותיו, זכויותיהם של שאר הצדדים, אינטרס גילוי האמת ואינטרסים חברתיים אחרים. כך, בסופו של תהליך, יכריע בית המשפט, האם לבצע את הבדיקה, או שהוא יורה על פסק דין המצהיר על אבהות והוא כראייה מספקת לצורך רישום במשרד הפנים.

פסיקתו הסופית של בית המשפט:

בית המשפט העליון פסק, כי יש לבטל את נהלי משרד הפנים, אשר דורשים הוכחה מיוחדת לעניין אבהות במקרים שבהם בני הזוג לא הוכרו לפני הולדת ילדם. בית המשפט מצא, כי נהלי משרד הפנים, אינם סבירים ואינם תואמים את הדין הרצוי. אך פסיקת בית המשפט העליון, ניתנה בכפוף לסייג, בדמות הסמכות הכללית הנתונה לגורם המוסמך מכוח החוק, לדרוש במקרים פרטניים ראיות נוספות מבני הזוג, לחיזוק הצהרת האבהות, במידה ואכן עולה חשד לאי-אמיתות ההצהרה. באותו המקרה, השופטות ארבל ובייניש הצטרפו להחלטת השופטת פרוקצ'יה, לעניין ביטול נוהל הרישום.

מאמר זה נכתב בשיתוף עם משרד עו"ד גירושין ומשפחה חגית הלוי