צוואות וירושות

צוואות וירושות – אין אדם שאינו קשור בדרך זו או אחרת, לתחום הירושות והצוואות. בניגוד לתחומי משפט אחרים (כמו משפט פלילי, הוצאה לפועל וגירושין), תחום הירושות והצוואות נוגע בסוף לכולם, מסיבה מצערת ופשוטה מאוד – כולם מסיימים את חייהם, בשלב מסוים. כאשר אדם מסיים את חייו, אזי יש למלא אחר צוואתו האחרונה, או לחלק את רכושו בהתאם לברירת המחדל החוקית, הקיימת כיום במדינת ישראל.

במאמר שלהלן, נסקור בהרחבה את הדין לגבי צוואות וירושות במדינת ישראל. נסביר מה כדאי לדעת על התחום וכן נסביר מהי ירושה, מהי צוואה ומה ההבדל בין שני המונחים הללו.

מהו החוק המסדיר את דיני הירושה והצוואה במדינת ישראל?

החוק המסדיר את תחום הירושות והצוואות בישראל, הוא חוק הנקרא "חוק הירושה, התשכ"ה-1965" (להלן: "חוק הירושה"). חוק הירושה דן בכל ההיבטים הנוגעים לירושות וצוואות, החל מהאופן שבו יש לערוך חלוקת רכוש בהיעדר צוואה ועד לאופן שבו יש לכתוב צוואה, אשר תקבל תוקף חוקי עם מות המצווה. בנוסף, חוק הירושה מסדיר את הדין לגבי התנגדות לקיום צוואה או לחלוקת ירושה. חוק הירושה מסדיר גם את סמכויות מנהל העיזבון, את סמכויות רשם הירושה וסמכויות בית המשפט לענייני משפחה.

צוואות – מהי צוואה?

צוואה היא מסמך משפטי הנכתב ע"י אדם מסוים. מסמך זה, מבטא את האופן שבו אותו אדם, מבקש שיחולק רכושו עם מותו. למעשה, המילה "צוואה" נגזרת מהמילה "לצוות" – דהיינו, אדם המצווה מה יעשה ברכושו ולעיתים אף בגופו, בעת מותו. מכיוון שצוואה מהווה מסמך משפטי מהותי וחשוב, עליה להיכתב בדרכים מסוימות, אשר יקנו לה תוקף חוקי. במידה וצוואה נכתבת או נערכת שלא בהתאם לקווים המנחים בחוק הירושה, אזי מדובר בצוואה לא חוקית, שלא ניתן לממש.

בהתאם לסעיף 18 לחוק הירושה, הכלל קובע, כי צוואה יכולה להיכתב במספר דרכים: בכתב יד, בפני רשות מוסמכת, בפני עדים או בעל פה. נציין, כי צוואה היא מסמך אינטימי ואישי, שלרוב נכתב ע"י המצווה לבדו. לכן, חוק הירושה גם קובע, כי אם המצווה לא נפטר, אזי הוא רשאי לשנות חלק מהצוואה או את כולה, ככל שיחפוץ. להלן, נתאר בהרחבה את כל אחת מהדרכים, שבהן ניתן לכתוב צוואה:

צוואה בכתב: סעיף 19 לחוק הירושה קובע, כי צוואה בכתב יד אמורה להיכתב ע"י המצווה בעודו בחיים. כמו כן, כדי שצוואה הנכתבת בכתב יד תהיה צוואה חוקית, עליה לשאת תאריך הנכתב בכתב ידו של המצווה וכן לשאת את חתימתו של המצווה. צוואות הנכתבות בכתב יד הן צוואות השכיחות ביותר. בדרך כלל, הן נכתבות באופן אינטימי, ברגע של שיקול דעת ומהוות ביטוי מוחלט לרצון המצווה. עם זאת, המציאות מלמדת כי צוואות בכתב יד ניתן לזייף, ניתן לכפות על כתיבתן וכן ניתן גם להשפיע על המצווה, לכתוב צוואה שתתאים בעיקר לאנשים מסוימים.

צוואה הנכתבת באמצעות עדים: צוואה הנכתבת בפני עדים, דומה ברובה לצוואה הנכתבת בכתב יד. זאת משום שגם צוואה בפני עדים, כוללת תאריך וחתימה בכתב ידו של המצווה. עם זאת, צוואה הנכתבת בפני עדים, צריכה להיערך בפני שני עדים אשר מוטלת עליהם חובה לחתום על הצוואה ולאשר, כי מדובר בצוואה שנכתבה ע"י המצווה, בפניהם. הדין המסדיר את קבילותה ותוכנה של צוואה הנערכת בפני עדים, הוא סעיף 20 לחוק הירושה.

יש לציין, כי חוק הירושה קובע, כי אדם אשר כתב צוואה בכתב או כתב צוואה בנוכחות עדים, רשאי להפקיד אותה אצל רשם הירושה. בהתאם לחוק הירושה, אקט ה"הפקדה" מהווה ראייה לכך, שהמצווה אכן ערך צוואה כחוק. נציין, כי גם אם אדם ערך צוואה בכתב או בעל פה והפקיד אותה, הוא רשאי לבקשה בחזרה ולשנותה בכל עת שיחפוץ.

צוואה בפני רשות: צוואה הנערכת בפני רשות, היא צוואה הנאמרת בעל פה או נכתבת בכתב יד ונמסרת לאיש ציבור המוגדר בחוק הירושה. סעיף 22 לחוק הירושה קובע, כי אדם יכול לצוות (דהיינו: למסור את צוואתו) בפני רשם הירושה, בפני שופט או רשם של בית המשפט וכן בפני דיין בבית דין דתי. את הצוואה הנמסרת לידי רשות, אפשר להקריא לפרוטוקול או לחלופין להגישה לגוף השיפוטי. הגוף השיפוטי, בהתאם להוראות חוק הירושה, יאשר ויסמן את הצוואה והסימון יהווה ראייה לכאורה, לעובדה שהצוואה נערכה כדין.

צוואה שבעל פה: הצוואות המורכבות והבעייתיות ביותר, הן צוואות הניתנות בעל פה. מדובר בצוואה שיכולה להינתן רק בנסיבות חריגות, שבהן מוסר הצוואה סבור, כי הוא עתיד לסיים את חייו בהקדם. כך שבניגוד לעומת צוואות אחרות שהזכרנו, צוואה שניתנת בעל פה היא צוואה ל"שעת חירום". כך שלא ניתן לערוך צוואה בעל פה במקרים רגילים. צוואה שבעל פה מכונה גם צוואת "שכיב מרע" והיא יכולה להינתן בתנאים הבאים: על המצווה להיות משוכנע כי הוא עתיד למות בזמן הקרוב. בנוסף, על הצוואה להימסר בעל פה לשני עדים. בזמן שהמצווה מצווה על העדים, מה ברצונו להוריש ולמי, על העדים לתעד את דבריו בזיכרון דברים ולתעד את הנסיבות, שבהן ניתנת הצוואה. עם סיום מתן הצוואה, על שני העדים לפנות מהר ככל הניתן לרשם הירושה ולהפקיד בידו את הצוואה.

עם זאת, צוואה שבעל פה היא צוואה לשעת חירום והיא נועדה לתת מענה בנסיבות חריגות. לכן, קובע חוק הירושה, כי במקרה שבו המצווה לא נפטר בתוך חודש מיום מסירת הצוואה, הצוואה שניתנה בעל פה, תתבטל מאליה. כלומר, אפילו אם הצוואה ניתנה בהתאם לאמות המידה הקבועות בחוק, עדיין היא תבוטל, במידה והמצווה לא נפטר. תכליתה של ההוראה הזו, למנוע חילוקי דעות, שכן צוואות הניתנות בעל פה, יכולות להוביל למחלוקות עובדתיות בין יורשי צוואה. לכן, המחוקק הגביל את קיומה של הצוואה בעל פה רק למקרי חירום, כפי שתואר לעיל.

כיצד כותבים צוואה ומה חשוב לדעת על כתיבת צוואה?

כפי שתיארנו בחלק הקודם, צוואה היא מסמך משפטי והיא מהווה ראיה לרצונו של המצווה, לגבי האופן בו היה מעוניין שיחולק רכושו עם מותו. על כן, כדי שצוואה תהווה גם מסמך משפטי מחייב ובר מימוש, חוק הירושה קובע מספר הוראות שיש לקיים לשם כך.

ההוראה הראשונה היא: זהות כותב הצוואה. סעיף 26 לחוק הירושה קובע, כי קטינים ופסולי דין, אינם יכולים לכתוב צוואה. נסביר: חוק הירושה קובע, כי אדם אשר בעת כתיבת הצוואה לא היה יכול להבין את המשמעות (עקב היותו פסול דין או קטין), אזי צוואתו לא תקבל כל תוקף. כלומר, העובדה שאדם לוקה בשכלו, אינה מונעת ממנו לכתוב צוואה. אך כדי שצוואתו תהיה בתוקף, יש להראות כי בעת כתיבת הצוואה, הבין את השלכותיה ומשמעויותיה.

ההוראה השניה היא: צוואה היא הוראה, הוא הדין לגבי חוק הירושה. עם זאת, התחייבות לשנות צוואה, לא תהיה לה כל תוקף, בהתאם לסעיף 27 לחוק הירושה. רק צוואה הנכתבת כדין, תקבל תוקף חוקי. כל התחייבות שניתנה ע"י המצווה בחייו כלפי צד שלישי, לא תהיה לה כל תוקף והיא גם לא תהווה עילה לביטול הצוואה.

הוראה שלישית שיש להזכיר לגבי אופן מימוש וכתיבת צוואה, היא הוראת סעיף 27(ב) לחוק הירושה. הוראה זו היא מעין הוראה משלימה לסעיף 27(א) שהזכרנו לעיל. הכלל קובע, כי צוואה אשר כוללת בתוכה תנאי לפיו לא ניתן לשנות את הוראות הצוואה, היא הוראה בטלה, שמראש לא יהיה לה כל תוקף. המחוקק ביקש ליצור מציאות שבה אדם הכותב צוואה, יהיה חופשי לשנותה, משום שצוואה היא ביטוי לרצון המצווה ולאוטונומיה האישית שלו. לכן, הוראה שמגבילה את המצווה מלשנות את צוואתו (דהיינו: את רצונו), היא הוראה לא חוקית.

הוראה רביעית שעמה נסיים חלק זה, מתייחסת לסוגיית זהות כותב הצוואה. הכלל קובע, כי צוואה נכתבת רק ע"י המצווה. לכן, צוואה שנכתבת ע"י קרוב משפחה בשם המצווה (אפילו ע"י ילדיו או בן או בת זוגו), היא צוואה שאין לה תוקף חוקי. הוראה זו קבועה בסעיף 28(ב) לחוק הירושה.

מהי צוואה הדדית?

צוואה הדדית היא צוואה שנכתבת כשמה – באופן הדדי ע"י שני בני הזוג. הכלל קובע, כי צוואה רגילה נכתבת ע"י אדם אחד וכן הכלל המשלים הוא, שאדם יכול להוריש רק את מה ששייך לו. אדם יכול להוריש את רכושו לילדיו. אך כאשר הוא נשוי, אזי הרכוש המשותף שייך לשני בני הזוג ולכן הבעל יכול להוריש רק מחצית מהרכוש המשותף שלו לילדיו. על כן, המונח "צוואה הדדית" מתייחס לסיטואציה, שבה שני בני הזוג כותבים יחדיו צוואה המחייבת אותם ואת הנהנים מהצוואה.

כדי למנוע ניצול לרעה של צוואה הדדית (למשל: במקרה שבו בני זוג כתבו צוואה בעודם בחיים, אך לאחר מות אחד מהם השני מבקש להתנער ממנה ולפגוע ברצונו של בן הזוג שנפטר), קובע חוק הירושה מספר תנאים מגבילים על ביטול צוואה הדדית. במקרה ה"קל", כדי לבטל צוואה הדדית כל עוד בני הזוג בחיים, יש צורך בהודעה, שכן שני בני הזוג בחיים ולא ייגרם נזק בלתי הפיך, בגין ביטול צוואה בנסיבות כאלו. מנגד, כאשר אחד מבני הזוג נפטר ובן הזוג השני מבקש לבטל את הצוואה, אזי עליו להשיב את החלק של בן הזוג שנפטר לעיזבון.

פגמים בצוואה:

צוואה היא כאמור מסמך משפטי וכמו כל מסמך משפטי, עלולים להתגלות בה פגמים, עמימות או סתירות. כאשר מדובר בצוואה, הקושי בליישב סתירות שהתגלו בדיעבד, נובע מכך שמחבר המסמך (בניגוד לחוזה בין שני צדדים רגילים) כבר אינו בחיים – כדי ליישב את הסתירה בנקל. לכן, המחוקק קבע מספר הסדרים במקרים שבהם ישנם פגמים בצוואה, כפי שנסביר להלן:

סעיף 25 לחוק הירושה קובע, כי בית המשפט לענייני משפחה רשאי, כברירת מחדל, לאשר צוואה אשר התגלה בה פגם. אך סמכות זו יכולה להתממש, רק אם אין מחלוקת שהצוואה מלכתחילה נכתבה כדין. כלומר, כדי לאשר צוואה שנמצאו בה עמימות או סתירות (דהיינו: "פגמים"), יש קודם כל לצלוח את המשוכה הראשונה, שהיא: לוודא שהצוואה מלכתחילה לא נכתבה בניגוד להוראות חוק הירושה.

לדוגמא, בית המשפט לא יוכל לאשר צוואה שנמצאו בה פגמים, או צוואה שנכתבה בכתב יד ולא כללה את חתימתו של המצווה. דוגמא אחרת: בית המשפט לא יוכל לאשר צוואה שנמצאו בה פגמים, במידה ואותה צוואה ניתנה בעל פה בפני עד אחד בלבד ולא שני עדים כמתבקש. מצד שני, במידה והצוואה נכתבה כדין, אך עדיין נמצאו בה פגמים מסוימים, יש לבית המשפט שיקול דעת, אם לאשרה או לאו.

מה הדין לגבי התנגדות לצוואה?

כאשר אדם כותב צוואה בחייו, הצוואה אמורה לחייב, בתנאי שהיא נכתבה כדין בהתאם להוראות חוק הירושה. עם זאת, עצם העובדה שאדם כתב צוואה, אינה מספיקה כדי לממש את הצוואה לאחר מותו. לשם כך, יש לקבל צו קיום צוואה. כלומר, עם מותו של אדם אשר כתב צוואה, יש להגיש בקשה לצו קיום צוואה לרשם הירושה. רשם הירושה הוא בעל תפקיד במשרד המשפטים, הכשיר להיות שופט שלום ובסמכותו לאשר צוואה בתנאים מסוימים.

עם הגשת הצוואה לאישור בפני רשם הירושה, תינתן על ידו תקופת ביניים, שבמסגרתה יש לפרסם את הגשת הבקשה לקבלת צו קיום צוואה בעיתונות בעלת תפוצה יומית. במסגרת תקופת הביניים, תינתן לצדדים שלישיים הזדמנות להגיש התנגדות למתן הצו לקיום צוואה. במידה ולא הוגשה התנגדות, אזי רשם הירושה יעניק צו קיום צוואה ואפשר יהיה לממש את הצוואה כחוק. לדוגמא, ניתן יהיה למכור את דירת המגורים אותה מבקש המצווה להוריש, לחלק את רכושו ואת הכספים המצויים בחשבון הבנק שלו ועוד.

במידה והוגשה התנגדות לצוואה (למשל, כאשר צד שלישי טוען שהוא זכאי לצוואה, או לחלופין, כאשר צד שלישי טוען שהצוואה נכתבה בכפייה וכו'), אזי לרשם הירושה אין סמכות לדון בהתנגדות: עליו להעביר את הדיון בהתנגדות לידי בית המשפט לענייני משפחה. אם ההתנגדות נדחתה בבית המשפט לענייני משפחה, אזי יינתן צו קיום צוואה. אם ההתנגדות התקבלה, בית המשפט לענייני משפחה רשאי לבטל את הצוואה, לתקן אותה וכו'.

צוואות – עילות להתנגדות לקיום צוואה:

כאמור, כאשר מוגשת התנגדות לקיום צוואה, ניתן להעלות מספר רב של טענות, שמכוחן אכן יכול בית המשפט להורות על ביטול הצוואה. נציג להלן חלק מהטענות המוכרות, הקבועות גם בחוק הירושה:

טעות סופר: צוואה יכולה להיכתב עם שגיאות כתיב. מצד אחד שגיאת כתיב היא עניין של "מה בכך". מצד שני, לעיתים שגיאות כתיב או טעויות קולמוס, יכולות ליצור אי וודאות ועמימות בצוואה. לכן, במקרים שבהם טעויות קולמוס אכן פוגעות באמינות הצוואה או יוצרות אי וודאות לגבי רצון המצווה, קמה עילה להתנגדות לקיום הצוואה, וזאת בהתאם לסעיף 32 לחוק הירושה. נדגיש, כי חוק הירושה קובע, כי לבית המשפט יש סמכות לשנות את הצוואה במקרים שבהם מתגלה טעות קולמוס, ולא בהכרח לבטלה כליל.

אונס, איומים או מקרים שבהם עולה חשש להשפעה לא הוגנת: אחת מעילות ההתנגדות המוכרות והמורכבות ביותר, היא עילה הנקראת "אונס או איום". אדם הכותב צוואה תוך כפייה או איום, הרי שהצוואה אותה הוא כותב, אינה צוואת אמת. כלומר, צוואה כזו מנוגדת לחלוטין לכל התכלית של דיני הצוואה, שהיא: לממש את רצונו האמיתי והכנה של המצווה. לכן, במידה ומוכח שאדם כתב צוואה תוך כדי כפייה או איום או אונס, הרי שהצוואה תבוטל. נציין, כי המונח "כפייה או אונס או איום", אינו מתפרש בתור התנהגות פיזית כלפי המצווה, אלא הם יכולים גם להיות מעשים "איכותיים". למשל, אדם המבקש לכתוב צוואה, אך מקבל איום מבן משפחה, כי סוד אפל מעברו ייחשף לשאר בני המשפחה. זהו איום אפקטיבי, למרות שלא מדובר באיום אלים. סיטואציה כזו בהחלט יכולה להוות כפיה או איום, אם הצוואה נכתבת בניגוד לרצון המת, בשל החשש שסודו יתגלה. הדין לגבי כפייה או איום במסגרת כתיבת צוואה, קבוע בסעיף 30 לחוק הירושה.

נדגיש, כי "איום או כפייה או אונס" במסגרת כתיבת צוואה, הן פעולות חריגות שאכן מצדיקות, בחלק ניכר מהמקרים, את ביטול הצוואה, עם זאת, חוק הירושה קובע, כי במידה וחלפה שנה מסכנת "האיום או האונס או הכפייה", אזי הצוואה לא תבוטל. למשל, אדם אוים לכתוב צוואה מסוימת, אך לאחר שנה מהרגע שבו חלף האיום, לא טרח לבטל את הצוואה. "החזקה" בהתאם לסעיף 31 לחוק הירושה היא, כי הצוואה אכן משקפת את רצונו של המת. הרציונל להוראה זו הגיוני למדי, שכן באופן טבעי מצופה מאדם שכתב צוואה תחת אונס או כפייה, לדווח על כך ברגע הראשון שבו מתאפשר לו לעשות כן. אם פעולה כזו לא נעשתה, אזי ככל הנראה לא הייתה כפייה או איום.

צוואה בלתי חוקית: חוק הירושה קובע, כי צוואה שתכליתה לא חוקית, או מצווה על עשיית דבר מה לא חוקי, או סותרת את תקנת הציבור, אינה תקפה. כך קובע סעיף 34 לחוק הירושה. לדוגמא, צוואה שמתנה ביצוע של עבירה פלילית לצורך הנאה מהצוואה, היא צוואה שמנוגדת לטובת הציבור ולכן בית המשפט יורה על ביטולה.

מהי ירושה?

צוואה היא פעולה אקטיבית, שבה אדם כותב מסמך, שבו הוא מצווה מה ייעשה ברכושו לאחר מותו. עם זאת, יש אנשים רבים שלא כותבים צוואה מחוסר רצון, חוסר ידע או עוני, שלא מצדיק בעיניהם צורך לכתוב צוואה. במקרים כאלו, קובע חוק הירושה ברירת מחדל והיא, כי הרכוש של האדם שנפטר (דהיינו, העיזבון או הירושה), יועבר באופן שווה לילדיו ולבן או בת זוגו. דין זה קבוע בסעיף 10 לחוק הירושה. לסיטואציה כזו קוראים בשפה המשפטית "ירושה על פי דין". בהיעדר צוואה, הירושה נעשית על פי דין, כלומר: בהתאם להוראות חוק הירושה. הדרך להתנות על הוראות חוק הירושה היא: באמצעות כתיבת צוואה, כפי שתיארנו בהרחבה. נציין, שכאשר אדם נפטר והוא ערירי, ירושתו תועבר למדינת ישראל.

כיצד ניתן לממש ירושה?

מימוש של ירושה הוא הליך שזהה, כמעט אחד לאחד, למימוש של צוואה. גם במקרה כזה, יש לפנות לרשם הירושה, אך הפעם יש להגיש בקשה הנקראת "בקשה למתן צו ירושה". גם במקרים אלו, תינתן תקופת ביניים שבה יש לפרסם את דבר הבקשה בעיתונות בעלת תפוצה יומית. בתקופת הביניים, תינתן אפשרות לצדדים שלישיים להתנגד לצו הירושה. לדוגמא, אם למנוח היו ילדים נוספים אשר לא היו ידועים, הרי שזכותם להתנגד לירושה, כדי ליהנות מפירות העיזבון.

במידה ולא הוגשה התנגדות, אזי יינתן צו ירושה. לאחר מכן אפשר יהיה לממש את הירושה. ניתן יהיה למכור את דירת המגורים, לחלק כספים שנותרו בחשבון הבנק של המנוח ועוד. במידה והוגשה התנגדות לצו הירושה, יורה רשם הירושה על העברת הדיון בהתנגדות, לבית המשפט לענייני משפחה.

לסיכום – צוואות וירושות:

צוואות וירושות הן נושא מקיף ומרתק, שנוגע בכל אדם ואדם. אדם יכול לערוך צוואה בחייו ובכך לסטות מברירת המחדל הקבועה בחוק הירושה. מצד שני, גם בהיעדר צוואה, חוק הירושה קובע ברירת מחדל הגיונית, דהיינו: ירושת המנוח תתחלק בין בן או בת הזוג בחייו לבין ילדיו. נסכם את המאמר בהמלצה חמה והיא: להיעזר בעורך דין משפחה בכל הנוגע לעיסוק בירושה, אם לשם כתיבת צוואה ואם לשם התנהלות מול רשם הירושה.